מדוע בחרתי במסלול זה
מגיל קטן רציתי ללמוד פסיכולוגיה ולהיות פסיכולוגית קלינית. זה היה חלום ילדות. את שירותי אנוש בחרתי כי חשבתי שכדאי יותר לעשות דו חוגי מאשר חד חוגי, אולי החוג השני גם יעזור יום אחד. אם הייתי יכולה הייתי בוחרת משהו כמו ניהול, ושירותי אנוש היה תחליף "זול" לניהול עיסקי. בכל זאת לומדים שם תרבות אירגונית וכל מיני גישות לניול אבל זה לא הדגש
האם המסלול עמד בציפיות
המרצים בשני החוגים היו בינוניים (ואני מפרגנת). החומר חוזר על עצמו שוב ושוב במהלך התואר. בשנה השלישית שאז כבר הבנתי את הרעיון, הגעתי לשיעורים ספורים (ואני באמת מתכוונת לזה, 5,6 שיעורים , לא קורסים, שהייתי בהם לאורך כל השנה). וההעדרות המוחלטת שלי מהתואר לא מנעה ממני להמשיך ולקבל מעל 90 בכל המבחנים. הבנתי גם שכל המסלול של תואר שני מנוהל ע"י אנשי אקדמיה מלאים בעצמם, יהירים, וחסרי רגישות. בנוסף, זה שמבנה התואר השני שולל אפשרות לעבוד מפריע לי באופן עקרוני. זה אומר שהאפשרות לעסוק במקצוע הזה, כמו גם לקבל את השירות, פתוח רק לאוכלוסייה אמידה, כאשר מי שצריך את זה באמת זה המעמד הנמוך.
לגבי שירותי אנוש, רמת הלימוד הייתה נמוכה מאוד, על אף שחלק מהחומר כן היה מעניין. חלק מהמרצים מתחת לכל ביקורת, וכן חלק מהאוכלוסייה שלומדת תואר זה. האמת שהיה לי נוח ללמוד תואר זה מכיוון שהיה קל מאוד להשיג ציונים גבוהים, יש הרבה קורסים שקיבלתי בהם ממש 200 בלי להתאמץ בכלל.
מה רמת הלימודים
תואר בסיסי, שלא נותן שום יתרון בשוק. ניתן להשיג ציונים טובים אם קצת תושייה ועזרה מחברים. בדיעבד, לא הייתי עושה את התואר הזה, אבל מי שחושב להמשיך לתואר שני בפסיכלוגיה אין לו ברירה אלא לעשות אותו. אגב, על החוד לשירותי אנוש אני ממליצה כחוג שני מעולה, שלא דו
העצה הכי טובה למתעניינים במסלול
אם אתם באמת באמת חושבים שתואר שני בפסיכולוגיה יביא לכם אושר (לא עושר) בחיים, אל תקחו קשה מידי את הלחץ לקבל ציונים גבוהים. זה חלק מאוד קטן מתנאי הקבלה. תשיגו ממוצע מעל 90. זהו. אל תעשו שמיניות לקבל ממוצע 99. זה לא באמת עוזר להתקבל.