ביקורת מקיפה על:
תואר ראשון לימודי סיעוד אוניברסיטת חיפה

ככלל, סטודנטים הנרשמים לחוג בסיעוד עושים זאת מתוך צרכים פרקטיים ענייניים של תעסוקה לאחר מכן בתחום, שכן הרישוי לעסוק בסיעוד (אחים ואחיות) בישראל כיום מחייב עמידה בתוכנית לימודים המוכרת ע"י מנהל הסיעוד - ורובן ככולן היום במסגרות אקדמיות (וזו גם המשך המגמה). לכאורה השילוב בין המסגרת האקדמית לבין זאת הקלינית עשוי להביא לפוטנציאל מירבי של למידה והכנסה לקראת עיסוק בתחום. כך למשל המסגרת האקדמית עשויה לסייע לפתח ידע קליני נרחב ובמתן כלים הנחוצים לעיסוק איכותי בהמשך כגון חשיבה קלינית וחשיבה ביקורתית, ומצד שני המסגרת הקלינית תוך כדי הלימודים יכולה לסייע בהכרת סביבות העבודה השונות האופייניות, בפיתוח מיומנויות טיפוליות ומיומנויות קליניות וכן ביצירת קשרים ראשוניים מבחינה חברתית-תעסוקתית וכדומה. ציפיותיי היו לרמה מסוימת של איכות הן באקדמיה והן בקליניקה בשביל הכנה סבירה לשוק התעסוקה. בפועל, הרגשתי שהרמה היתה נמוכה במידה משמעותית מזו שציפיתי לה. לצערי ישנה מצוקה מסוימת - כנראה בין השאר של תקנים - גם בשדה הלמידה הקליני, כך שבמשך הלימודים כל שנה נראתה יותר בעייתית מקודמתה: יותר סטודנטים לסיעוד ומתחומים פרא רפואיים שונים שצריכים הדרכה קלינית תוך כדי לימודיהם במקביל לכך שנראה שיש פחות היצע וזמינות של מדריכים קליניים. הדבר השפיע על איכות ההדרכה הקלינית. אמנם נראה שבד"כ רוב המדריכים ניסו לעשות כמיטב יכולתם ולהשקיע בהדרכה הקלינית, אך בפועל הם התקשו לרוב "ללהטט" בין הדרישות והציפיות השונות מצד מקומות העבודה שלהם ולהשקיע זמן ומשאבים נאותים בהדרכה. המיומנויות שרכשתי בשדות הקליניים היו בעיקרן של מיומנויות כפיים, ובסיסיות מאוד, וזה מצער, כי אני מרגיש שאפשר היה ללמוד יותר אך זה בעייתי כאשר מצופה למשל מהמדריך הקליני לתת גם שירות כרגיל למטופלים במחלקה באותה משמרת. מבחינת הלימודים של הקורסים העיוניים באקדמיה, לצערי רובם היו ברמה הנמוכה לציפיותיי. בנוסף חלק מהם נראו לי פחות רלוונטיים. הם אמנם כולם חלק מדרישות מנהל הסיעוד, אך חלק מהם נראו לי לא פרופורציונליים לשאר הקורסים בתוכנית הלימודים, בפרט סדרת קורסים (מודולה) של ניהול - שלטעמי החוג לסיעוד באונ' מבזבז עליהם יותר מדיי זמן שלא לצורך ביחס לתמורה שהם מעניקים, אם בכלל. אני חושב שחלק מכלי למידה בייחוד לשדה הקליני ובהכנה אליו שהיו יכולים לעזור ולתרום מאוד הם של סימולציה טכנולוגית באמצעות בובות, מכשירים וציוד רפואי וכדומה. לצערי החוג לסיעוד לא רואה עניין וטעם להשקיע בכך כלל (כך הסגל הבכיר בעצמו הצהיר, אף שאין זה נובע מבעיה עקרונית של היעדר תקציבים או משאבים לכך), ובמקום זאת מפנה חלק מהמשאבים יותר ויותר בשנים האחרונות לסימולציות ממוחשבות. ייתכן ויש בהן פוטנציאל רב ללמידה אך בפועל הן מוגבלות מאוד, דלות ולא מספקות והתרומה שלהן כהכנה לשדה הקליני ולפיתוח מיומנויות קליניות או חשיבה קלינית דלה ומוטלת בספק. לטעמי הדרך האפקטיבית ביותר ללמידה היא שילוב של לימודים עיוניים עם למידה בשטח בפועל תוך שימוש בכלי הדמיה מוחשיים למיניהם וע"י הדגמות כגון ניתוח מקרים קליניים. בפועל השימוש בכלים כאלה כמעט שלא קיים, וכאמור לא נראה שסגל החוג לסיעוד מעוניין בלפתח כלים כאלו. לעומת זאת, יצוין כי במסגרות רבות אחרות של לימודי סיעוד בארץ ישנו שימוש משמעותי, ואף של פיתוח מתמיד ונרחב, בכלי למידה של סימולציות מוחשיות המדמות סביבות טיפול ותרחישים קליניים שונים.

באופן כללי, רמת המרצים טעונה שיפור במרבית הקורסים, בעיקר מבחינת שליטה ובקיאות בחומר (כולל בידע עדכני ורלוונטי לפרקטיקה עדכנית ולמערכת הבריאות בישראל) ומבחינת התכוננות להרצאות והגשת התכנים. בפרט טעון שיפור במיוחד במקצועיות של המרצים בקורסים עם נושאים קליניים כמו מצבי חולי וחשיבה קלינית.

טעון שיפור ברמה הכללית של הקורסים העיוניים והקליניים. לגבי הלימודים הקליניים עצמם - טעון שיפור ניכר מאוד. לצערי לא ענו על ציפיותיי מבחינת רמת הדרכה ותכני הדרכה בשדות הקליניים, בפרט מבחינת פיתוח מיומנויות קליניות. לצערי חלק ניכר מתוכנית הלימודים מושקע בצורה לא פרופורציונלית בתכנים של קורסים לניהול, שגם כך אין להם קשר של ממש לניהול או לשטח עצמו והם ברובם לא תורמים ידע של ממש, בפרט לא ליישום בשטח (לקליניקה).

אחד החסרונות היחסיים הוא שאין לחוגים בפקולטה למדעי הרווחה והבריאות באונ' מתקן פיזי משלהם (אם כי יש תוכנית לבנות בניין ייעודי לפקולטה בשנים הקרובות). עד לפני כמה שנים חלק מהלימודים היו גם בפקולטה לרפואה של הטכניון (ליד קמפוס רפואי רמב"ם בבת גלים) אך זה צומצם בהדרגה והופסק בשנת 2012 לערך. כיום כל הלימודים העיוניים נעשים באוניברסיטה עצמה ומתפזרים בין כיתות הלימוד השונות שברחבי הקמפוס. שירותי מזכירות החוג לסיעוד סבירים, נגישות ואדיבות הסגל בכללותו טובים, ישנה התחשבות במצבים ייחודיים או חריגים שונים של הסטודנט וצרכיו. רמת המתקנים כולל המחשוב באוניברסיטה סבירה, אם כי בשנים האחרונות ללימודיי ניכר היה עומס מעל הרגיל.